גוף שלישי
מאת שרון לוזון
סוזן אינה או-או. סוזן אינו גם וגם. ספק זכר, ספק נקבה.
סוזן נולד עם איברי מין ורבייה זכריים. סוזן נולדה עם אברי מין ורבייה נקביים.
בגיל חמישה חודשים, הוריו של סוזן קבעו את מינו לנקבה.
בגיל 35, עת היא מבקשת להיכנס להריון, היא מגלה על כך לראשונה.
על הפרויקט
תסריט: שרון לוזון
מפיקים: אורית זמיר, יואב רועה
שפה: עברית, ערבית, ספרדית
תרגום: עברית, אנגלית
שותפים: יס, מפעל הפיס
גופי שידור: יס
הורד קובץ »
הפצה
צוות
צילום: טליה (טוליק) גלאוןעריכה: גלעד ענבר
מוזיקה מקורית: רועי קלנר
פס קול: מיכאל אמת
Trailer
גלרית תמונות
תקציר
בגיל 35 סוזן מחליטה להביא ילד לעולם. היסטוריה של בעיות עם המחזור החודשי מובילות אותה לייעוץ גניקולוגי במסגרתו, היא נשלחת לבירור פרופיל הורמונלי. את בדיקת ההורמונים היא נאלצת לחזור ולבצע שלוש פעמים. בתוצאות הבדיקות ניכר משהו לא מתקבל על הדעת. בסופו של התהליך מתברר לה כי ייתכן ולא תוכל להיכנס להריון. אולם זוהי, כך מתברר לסוזן בהמשך, הבשורה המשנית בסיפור.
מוטרדת מתוצאות הבדיקה, היא מחליטה לנבור בעברה הרפואי בתקווה ששם תמצא הבהרות. היא שמה ידיה על מעטפה ובה תיעוד רפואי מילדותה. שם, היא קוראת משפט שמטלטל את עולמה. “תינוק בן שלושה חודשים", כתוב שם. ובעמוד הבא "תינוק בן חמישה חודשים, נולד עם איברי מין זכריים ונקביים”. כשהיה בן חמישה חודשים החליטו הוריו, בעצת הרופאים, לקבוע באמצעות ניתוח, את מינו כנקבה.
כך נולדה סוזן.
בנקודה זו, בגיל 35, מתחיל מסע הגילוי העצמי של שלה. סוזן מגלה שכל חייה שיקרו לה, ההורים ידעו כל הזמן אך בחרו שלא לספר לה. הכדורים שניתנו לה מגיל ילדות בטענה לבעיית ספיגת מלחים היו למעשה כדורים לדיכוי ההורמון הגברי בגופה. זכרונות עמומים מהילדות והנערות, של סדרות של טיפולים בבתי חולים, ושל אנשים מצלמים את גופה, מקבלים משמעות חדשה וקשה.
הוריה דוחים את הניסיונות החוזרים שלה לקבל תשובות ואף מאיצים בה לשים את הנושא מאחוריה, אך היא אינה מסוגלת להניח לעניין. במקביל להתמודדות מול המשפחה ודרישתה לקבל מהוריה תשובות על המניעים לנתח אותה ועל ההחלטה להסתיר זאת ממנה כל השנים, היא אוזרת אומץ ומחליטה לפעול באופן פומבי בנושא.
הממסד הרפואי, כנציג החברה, מייצג עמדה עקרונית אשר בבסיסה ההנחה כי כל אדם חייב להיות זכר או נקבה. כל מצב אחר מבטא חולי ומוטאציה. מול הממסד הרפואי ניצבת סוזן, שעל בשרה חוותה וחווה את הבעייתיות שנוצרת בעקבות הניתוח. תפיסת העולם המתגבשת אצלה גורסת כי זוהי חלוקה שרירותית, הנובעת משיקולים חברתיים תועלתניים, ואין דרך, בוודאי שלא כירורגית, לכפות חלוקה זו על אנשים שהם אינטרסקס. לשיטתה, ההליך הכירורגי המקובל לשם "קיבוע המין" אינו מביא בחשבון את האוטונומיה של המנותח, את הסיכוי שכמבוגר יפתח זהות המנוגדת לשיוך המיני אותו בחרו עבורו.
הסרט מלווה את סוזן במסע שלה לגילוי וגיבוש זהותה, ועובד בשני צירים מרכזיים. האחד – הסיפור האישי של סוזן, ופעילותה החברתית. סוזן מקימה מתוך הצורך שלה קהילת אינטרסקס פעילה, ומעלה לדיון ציבורי נושאים "לא נוחים". הציר השני הוא סיפורו של עופר, אינטרסקס עם סיפור חיים הפוך משל סוזן, המשמש כדמות מראה מעוררת השראה.
הסרט מבקש ללוות את סוזן במסע הפנימי והחברתי ולבחון האם היא תצליח להגדיר מחדש את מקומה בחברה.
פסטיבלים
DocAviv 2015, TLVFest
עיתונות
גלובס- ניר קיפניס
"סרט שווה צפייה"
קראו עוד »הארץ - נטע אלכסנדר
"מבלי להפוך למניפסט פוליטי, הסרט מצליח להראות מדוע ההחלטה האוטומטית לנתח תינוקות כאלו ולהכחיש לחלוטין את מצבם הרפואי הנדיר היא לכל הפחות בעייתית ואינה מובנית מאליה. בזכות האומץ והפתיחות של סוזן ועופר הדיון באינטרסקס מקבל את היחס הראוי".
קראו עוד »שיחה מקומית - אלמה ביבלש
"גוף שלישי מביא את סיפורם של אנשים אינטרסקס ולא כקוריוז... גוף שלישי נותן כבוד, זמן מחשבה ומצע נקי עבור הדמויות...פשוט מספר סיפור קטן - גדול, אישי - ציבורי, עצוב - שמח".
קראו עוד »
שרון לוזון- במאית
ילידת רמת גן של שנות ה-70. בשנת 1996 למדה משחק אצל רחל שור בניסן נתיב ובשנת 2001 סיימה את לימודיה בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל.
מאז סיום לימודיה שרון עוסקת בכתיבה ומתפרנסת כאחת הנשים היחידות בתחום הקלטת השטח. בין עבודותיה כמקליטה, “NO EXIT” סרט באורך מלא של דרור סבו, זוכה פרס וולג'ין לשנת 2006, “אשם במותו", סדרה דוקומנטרית של אורנה בן דור לערוץ 10, “שאהידה" סרט דוקומנטרי של נטלי אסולין ועוד. שרון אף ביימה מספר קליפים ועבודות ווידאו- ארט.
בשנים האחרונות למדה שרון שתי סדנאות כתיבה אצל גיל הראבן ועשתה השתלמות בעריכת ווידאו.
בנוסף לעיסוקה כמקליטת שטח, היא גם מלמדת מקצוע זה בסם שפיגל ובמנשר.